אבחון הפרעות קשב וריכוז
"הילד שלי פשוט לא מצליח להשתלב עם בני גילו"; "לא משנה כמה אשב עם הילדה על שיעורי הבית היא עדיין לא תצליח להשלים את הפער"; "הבקרים בבית שלנו הם כאוס אחד גדול, אנחנו לא מצליחים לצלוח את משימות ההתארגנות הבסיסיות ביותר".
אם אחד או יותר מהמשפטים האלה מוכרים לכם/ן, אם אתם/ן מוצאים את עצמכם/ן נאבקים/ות בכל יום מחדש כדי לנהל שגרה משפחתית תקינה ולגרום לילד/ה להשתלב תשמחו לדעת שאתם ממש לא לבד.
כ-5-10% מאוכלוסיית הילדים סובלים מהפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות, או ADHD . הפרעות קשב מתגלות לרוב בגיל הילדות, אך למעשה הן מלוות את אלה המתמודדים/ות איתה לאורך כל מהלך החיים.
איך מזהים ADHD ?
לרוב, כשאנו שומעים/ות את המונח "הפרעות קשב", ההקשר הראשון שעולה במוחנו הוא האתגר הלימודי. אבל למרבה הפלא השפעותיהן של הפרעות קשב וריכוז הן מגוונות הרבה יותר ומתבטאות בהיבטים רבים בחיי היום-יום.
למעשה, פעמים רבות ילדים/ות הסובלים/ות מהפרעת קשב וריכוז אינם מציגים קשיים "קלאסיים" המעידים על ההפרעה, ולכן מתעורר קושי בזיהוי שלה ובפנייה לאבחון.
ככלל, התופעות השכיחות נחלקות לשתי קבוצות עיקריות:
טווח קשב קצר, מוסחות, שכחנות ויכולת התארגנות לקויה
במצבים אלה הילד/ה מתקשה לבצע משימות הדורשות קשב מתמשך, להתמיד בהן ולהשלים אותן. כך לדוגמה, נבחין בקושי בהתארגנות בבוקר (לקום ולצחצח שיניים, להתלבש ועוד); קושי בארגון המערכת והתיק ועוד. במתבגרים/ות עם הפרעות קשב, קיימת נטייה לאיחורים הנובעת, ככל הנראה, מאותו קושי בארגון.
תנועתיות יתר
אחד הביטויים השכיחים ביותר ל-ADHD הוא התנהגות אימפולסיבית והיפראקטיבית. נבחין לרוב בילד/ה המתקשה לשבת, תזזיתי/ית וקופצני/ית מאוד, גם כשהסיטואציה אינה תואמת לכך (למשל בזמן ישיבה בריכוז בגן או צורך בתזוזה גם במהלך שיעור בכיתה).
מתי כדאי לפנות לאבחון?
למרות העלייה המשמעותית בכמות הילדים/ות הסובלים/ות מהפרעות קשב וריכוז, חשוב לדעת כי לא כל מקרה של תזזיתיות, שובבות או היעדר קשב מעיד בהכרח על הפרעות קשב וריכוז. למעשה, רבות מההתנהגויות שצוינו מעלה יכולות להעיד על מצבים אחרים.
בקרב ילדים/ות עם הפרעות קשב התסמינים יופיעו בתדירות גבוהה בהשוואה לילדים/ות באותו הגיל, ימשכו זמן רב וישפיעו על תחומי חיים שונים (בית הספר, שעות הפנאי, המסגרת המשפחתית ועוד).
פעמים רבות החשד הראשוני לקיום הפרעות קשב וריכוז יעלה דווקא מהצוות החינוכי בבית הספר או בגן. לכן, אם עולה קושי שכזה, חשוב שלא להתעלם ממנו ולהבין כי הכרחי לאתר את מקורו כדי לסייע לילד/ה לצלוח את האתגר.
עלינו לזכור כי הפרעות קשב משפיעות באופן ניכר על מגוון רחב של תחומים, בהם זה החברתי, הלימודי ובעתיד אף הזוגי והמשפחתי.
כמו כן, רבים/ות מהילדים/ות הסובלים/ות מהפרעת קשב מרגישים כי משהו פשוט לא בסדר איתם. תחושת החריגות גורמת לא פעם לפגיעה רגשית: הילדים/ות מאבדים/ות את האמון בעצמם/ן וביכולתם/ן להצליח.
מי מבצע אבחון של הפרעות קשב וריכוז?
אבחון מקיף על ידי גורם שהוכשר לכך מהווה כלי חשוב המסייע לקבל את תמונת המצב המדויקת ביותר בכל הנוגע למידת החומרה של ההפרעה וביטוייה בהיבטי החיים השונים.
האבחון יכול להתבצע על-ידי:
רופאים/ות – נוירולוג, פסיכיאטר, או רופא ילדים העוסק בהתפתחות הילד שלוש שנים לפחות, או רופא אשר עבר הכשרה ספציפית לאבחון וטיפול בהפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות בילדים והוא מורשה מטעם משרד הבריאות לעסוק בכך.
– פסיכולוגים – פסיכולוגים קליניים בעלי הכשרה לאבחון של הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות.
מה כולל תהליך האבחון?
האבחון נועד, בראש ובראשונה, כדי לקבוע כי הפרעות קשב וריכוז הן אכן הגורם לתסמינים ולשלול מצבים אחרים שיכולים לגרום לתופעות דומות, כמו דיכאון והפרעות על הספקטרום האוטיסטי. בנוסף, הוא משמש כדי לקבוע מה מידת החומרה של ההפרעה, באילו תחומי חיים היא מתבטאת ולהבין מהי דרך הטיפול המתאימה שתביא את הילד/ה למצב אופטימלי בו הוא/היא ממקסם/ת את יכולותיו/ה.
עיקר התהליך מתבסס על שיחה פרונטלית עם הילד/ה וההורים. במהלכה יתוארו הקשיים המופיעים אצל הילד/ה ומידת החומרה שלהם. כדי להגיע לאבחנה מדויקת ולאפשר טיפול מיטבי, חשוב גם לבחון באילו תחומי חיים מתבטאת ההפרעה (למשל בתחום הלימודי, החברתי, הרגשי וכדומה). לכן, האבחון יכלול גם מילוי שאלונים על-ידי הצוות החינוכי או מטפלים/ות נוספים/ות בחיי הילד/ה (למשל סבים וסבתות), כדי לקבל את תמונת המצב הברורה ביותר.
מעניין לדעת כי רק ב-30% מהמקרים בהם קיימת הפרעת קשב וריכוז היא מופיעה לבדה. בקרב רוב הילדים/ות נלווים להפרעת הקשב מצבים נוספים, כמו למשל לקויות למידה, קושי בוויסות חושי, בעיות רגשיות ועוד. לכן פעמים רבות האבחון לבדו לא יספק תשובה חד-משמעית וידרשו בדיקות נוספות, כמו מבחנים ממוחשבים, אבחון פסיכו-דידקטי, אבחון פסיכולוגי ועוד.
מהם המבחנים הממוחשבים?
המבחנים הממוחשבים מיועדים לילדים/ות בגילאי בית-ספר (שש ומעלה), בהם עולה ברוב המקרים החשד לקיום ההפרעה.
מדובר בקבוצה של מבדקים שונים (לדוגמה מבחני MOXO, TOVA ) המוצגים במשחקי מחשב ונועדו כדי לבחון את יכולת הילד'/ה להתמודד עם מטלה ספציפית, שאינה משתנה וחוזרת על עצמה לאורך זמן.
חשוב לדעת כי מבחנים ממוחשבים אינם מתבצעים בכל מצב. כלי זה ייבחר במקרים בהם האבחון הראשוני לא סיפק תשובה חד משמעית. לצד זאת, לעיתים האבחון הממוחשב משמש גם כדי לבחון את יעילות השפעתן של תרופות המשמשות לטיפול בהפרעות קשב.
מה השלב הבא לאחר ביצוע האבחון?
בתום האבחון תקבלו הסבר מפורט על ההפרעה, מידת חומרתה והביטויים ההתנהגותיים שיכולים להופיע. בנוסף, תינתן המלצה לגבי אסטרטגיית הטיפול המותאמת לילד/ה והערכה בנוגע לנקודת היעד האופטימלית אליה ניתן להגיע אחרי תקופת התמדה בטיפול המתאים.
בילדים/ות גדולים/ות יותר, אני מקפידה לקיים שיחה עם הילד/ה עצמו/ה. כפי שהוזכר מעלה, פעמים רבות הפרעת קשב וריכוז שאינה מאובחנת גורמת לתחושת אשמה ובושה רבה. לכן, חשוב לספק הסבר מותאם גיל על ההפרעה והביטויים שלה וכך לגרום לילד/ה להביא כי הוא/היא אינו/ה אשם/מה באתגרים אותם חווה וכי ישנן דרכים לשיפור איכות החיים.
האם קבלת אבחנה של הפרעת קשב וריכוז משמעה בהכרח נטילת תרופות?
זוהי אחת השאלות המטרידות הורים רבים ומובילות לא פעם להימנעות מתהליך האבחון.
מטרת תהליך האבחון היא לקבוע בראש ובראשונה אם בכלל קיימות הפרעות קשב וריכוז ולהבין על אילו מהיבטי החיים הן משפיעות.
כפי שציינו, לא פעם הילדים/ות מבינים/ות כי הם שונים/ות מסביבתם/ן, אך לא מבינים/ות מה הסיבה לכך. האבחנה מונעת תגיות שליליות ואף עשויה לתרום תרומה משמעותית לבניית דימוי עצמי חיובי. בקרב מתבגרים מדובר בבשורה חשובה עוד יותר: רבים מהם/ן, מגיעים לאבחון לאחר שזנחו פעילויות לימודיות ואיבדו את האמונה בעצמם/ן. לכן, המטרה העליונה של האבחון היא להבין, יחד עם הילד/ה וההורים, כיצד ניתן לעזור נקודתית ולהתגבר על הקשיים שזוהו.
ישנן דרכים רבות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז ולמעשה הטיפול התרופתי מהווה מוצא אחרון. אפשרויות טיפוליות, כמו הדרכת הורים, ריפוי בעיסוק וטיפול באומנות, עשויות לתת מענה מספק ולייתר את הטיפול בתרופות. גם במקרים בהם יינתן טיפול תרופתי חשוב לרכוש לצידו מיומנויות התנהגותיות שיסייעו להתמודד עם הפרעת הקשב בחיי היום-יום.
אם יידרש, הטיפול התרופתי יותאם אישית לילד/ה באופן הדרגתי של המינון ובהסתמך על משקל הילד/ה. בשבועות הראשונים לטיפול אני נמצאת בקשר ישיר ותכוף עם המשפחה כדי לוודא שהטיפול מועיל ושלא התפתחו תופעות לוואי משמעותיות. כך, ניתן לוודא שהוא מספק מענה מלא להפרעה מחד, אך לא גורם לתופעות משמעותית (כמו הפרעות שינה) מאידך.